בצבא, עשיתי את הבלתי ייאמן, אחרי הרבה מלחמות מול אנשים שטענו
ללא סוף שאני פשוט "לא מתאימה" – הייתי לוחמת בגדוד 47
חלום שהתממש לכדי מציאות.
השתחררתי אחרי שנתיים וחצי, ישר לטירוף של כולנו,
ושם הבנתי:

אסור לי לכתוב למגירה. לכולם מגיע לדעת, מה שאני הצלחתי ללמוד. אתם לא באמת לבד.

ב־2022 הוצאתי את הספר הראשון שלי, ”אין כניסה לזרים“,
ומיד המשכתי לכתוב את הספר השני.
די מהר הבנתי – הוא לא יכול ולא הולך להיות ספר רגיל.
תוך כדי עבדתי כמנהלת מסעדה מוכרת בהרצליה – שעות ארוכות, עומס מטורף, עבודה סיזיפית.
הכתיבה הייתה הבריחה שלי.
וכשהבנתי שכולם יכולים להתחבר למה שאני כותבת –

זה מילא אותי עוד יותר. 

וחיבר אותי להבנה שיש ספרים שכולם זקוקים להם, זקוקים לקרוא אותם,
להתחבר באמת.

בין לבין למדתי משחק, ובעיקר ניסיתי בכל כוחי להפוך חיי לראויים יותר.
ואז, ב־2025 – עשיתי את הבלתי ייאמן.

מלבד תחילת ההוצאה של הספר השני שלי,
והגשמה עצמית במלוא מובן המילה,
השגתי משרת חלומות במשרד אדריכלים מוכר כמנהלת כספים
(יש הטוענים, בעיקר כי אני טובה עם אנשים).

אף אחד לא האמין שדווקא עדן,
עם כל העקומות למידה המרשימות שלה, והפחד הלא ברור ממספרים-
תגיע להיות מנהלת כספים.
האמת? גם אני לא האמנתי.